אבל למה?
שתי סיבות עיקריות למה לא לדלג על מרקמי מזון ולתת מקום לכל שלב:
- מזונות שונים מפעילים שרירים שונים שתורמים לא רק להתפתחות מיומנות האכילה אלא גם להתפתחות הדיבור.
- אם ניתן לפעוט מזון שלא תואם תחושתית להתפתחות שלו – הוא פשוט לא ידע מה לעשות עם זה! מה שיביא לתסכול גדול משני הצדדים.
לעיסה דורשת מיומנות רבה, ולכן הרבה פעמים פעוט לא ידע מה לעשות עם חתיכת מזון (ביס מעגבנייה למשל). זה לרוב ייפול החוצה מחלל הפה, או יישאר בצידי הלחיים, אך גם עלול להישאב פנימה ויכול להיות לא בטיחותי.
חשוב מאוד לעבור באופן מדורג, מאחר וכל שלב מכין לשלב הבא.
כל מרקם עובד על קבוצה אחרת של שרירים בפה, כל מזון יש לו את המאפיינים שלו.
מזונות שונים = אתגרים שונים
והאתגרים הם גם מוטוריים וגם תחושתיים.
שלבי האכילה מתפתחים בזה אחר זה ומעבר הדרגתי במרקמי המזון מאפשר הסתגלות ותרגול טוב יותר.